טָעֻיּוֹת אוֹ לֹא לִהְיוֹת

מה אתם חושבים על טעויות? איך אתם מקבלים טעויות שלכם, של בני הזוג, של הילדים?

יד על הלב

האם יש אצלכם מרחב לטעויות? האם אפשר לפתוח את הלב לטעויות כמקדמות למידה?

טעויות הכרחיות להתפתחות וללמידה. הן מלמדות אותנו לדחות סיפוקים ולשאת תסכול – שתי מיומנויות שילוו את הילדים כל החיים. אז איך עושים את זה?

מכירים בטעויות שלנו

מכירים בגלוי בטעויות שלנו – לא מחביאים ולא מסתירים. ושמים דגש על הדרך שבה הצלחנו להסתדר ולהתגבר עליהן. טעות היא לא סוף העולם.

וגם: חשיבה מחודשת, וקבלת החלטה חדשה בעקבותיה, אינה טעות. זו היכולת לחשוב שוב 😊

לא מתרגשים מטעויות

לא יוצאים מהכלים, לא לועגים ולא כועסים. הטעויות הן חלק בלתי נפרד מהחיים.

תנו לילדים להבין שהלב שלכם פתוח לטעויות שלהם בדיוק כמו שהוא פתוח להצלחות שלהם – באותה המידה.

הלב שלנו פתוח לטעויות של הילדים בדיוק כמו להצלחות שלהם.

כן מתייחסים, כן מבינים, כן מפיקים לקחים

• מבררים מה הייתה הכוונה – לרוב, בבסיס יש כוונה טובה.
• מתמקדים בדרך ובדברים הקטנים שהצליחו.
• שואלים: מה אפשר לעשות אחרת בפעם הבאה?
• מזמינים את הילדים להציע פתרונות משלהם.

שימו לב איך הילדים מדברים על עצמם

האם הדיבור הפנימי שלהם חיובי ומקדם, או שלילי ומנמיך? עזרו להם לנסח מחדש את המחשבות על התהליך ועל עצמם, תוך מיקוד בלמידה ובשיפור. למשל, במקום "אני גרוע בזה" – "עוד לא הבנתי את זה, ואני בדרך".

עודדו לטעות (נשמע מוזר, לא?)

• להרחיב את אזור הנוחות ולנסות דברים חדשים.
• להתגבר על הפחד – ואתם שם בשבילם.
• להציע הכוונה, ולא למהר לתת פתרון.
• להציע תרגילים ודרכי התמודדות שמתאימים להם.

למידה מטעויות היא תרבות שמחזקת חוסן – ולא רק אמירה.