לפעמים אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים להגיד – אבל לא יודעים איך. הנה ניסוחים מוכנים לרגעים הכי נפוצים.

תסריטי שיחה

כשהילד אומר: "אני טמבל במתמטיקה"

"אתה לא טמבל! אתה חכם מאוד!"

"מתמטיקה קשה. זה לא אומר כלום על האינטליגנציה שלך. מה הנושא שהכי קשה לך עכשיו?"

כשהילד אומר: "לא אכפת לי מהציון"

"איך לא אכפת לך?! זה חשוב מאוד!"

"בסדר. אז מה כן חשוב לך? אפשר לדבר על מה שבאמת מניע אותך?"

כשהילד לומד ומתרגז

"רגע, תהיה סבלני. בוא אסביר לך."

"נראה שצריך הפסקה. עשר דקות – ואז חוזרים יחד, אם מתאים לך."

כשהילד ישן עד הצהריים בגלל הלחץ

"איך אתה ישן?! לא למדת כלום!"

"ישנת הרבה – כנראה הגוף היה צריך את זה. איך ההרגשה? נתכנן יחד את המשך היום?"

אחרי הבגרות – איך מתמודדים עם כל תרחיש

הציון מעל הציפיות

שמחו יחד – בכנות ובמידה. כדאי להימנע מ"ידעתי שתצליח", כי זה מגמד את ההישג. עדיף: "עבדת קשה, ומגיע לך."

הציון מתחת לציפיות

קודם כול – נותנים זמן לעכל, ולא מפרשים מיד.

"אמרתי לך ללמוד יותר."

"אנחנו אוהבים אותך בלי קשר לציון. מה צריך עכשיו?"

אחרי יום־יומיים חושבים יחד על הצעד הבא: ערעור? מועד ב'? מה ממשיכים מכאן?

הציון סביר – אבל הילדים לא מרוצים

תופעה שכיחה: ילדים שמצפים מעצמם ליותר. עזרו לשים את הדברים בפרופורציה: "הציון הוא מה שהוא. מה חשוב לך עכשיו?"

הבגרות היא נקודה בזמן, לא גזר דין. כמעט כל אחד מכיר מישהו שבגרות "כושלת" הפכה אצלו לסיפור הצלחה – ספרו לילדים סיפור כזה.